הַקדָמָה
כל אדם נותן דין וחשבון על מעשיו בעולם הזה בצורה כזו או אחרת, בהתאם לשליחותו ולנסיבות חייו.
"מה אנחנו, מה חיינו, מה חסדנו ... הלא כל הגבורים כאין לפניך... וחכמים כבלי מדע, ונבונים כבלי השכל, כי רב מעשיהם תהו, וימי חייהם הבל לפניך, ומותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל. לבד הנשמה הטהורה, שהיא עתידה לתן דין וחשבון ..." (התעוררות – תפילות השחר)
עליתי ארצה בגיל 55 בעקבות בני לייב בשנת 1999, ועבדתי בשלוש משרות שונות (לא כולל משלוח עיתונים במשך חצי שנה עד שנה). התפקיד הראשון שלי היה מהנדס. השני היה טיפול בקשישים וחולים (גברים בני 70 - 85), והשלישי היה שומר באתר בנייה.
בעבודתי האחרונה היה לי הרבה זמן פנוי, דבר שתרם רבות לחיבור ספר זה.
אבי לימד אותי להתאמן בבוקר בגיל 8, משום שלפני כן הייתי חולה כל הזמן. התחלתי להתפלל רק בגיל 53. בגיל 70 הבחנתי שהגוף והנשמה, כצפוי, מתאמנים יחד.
המיקוד של פעילות גופנית (אימון) ותפילה הוא לתקן ולכוון את עצמך בכל יום.
המילה הזו תיקון הפכה לשם ספרי הראשון. ככל הנראה, הספר האחרון, "תיקון בדמויות", משקף את תקופת חיי הנוכחית, מעלייתי לישראל בשנת 1999 ועד לזמן כתיבת שורות אלו ב- 2023.
ספרים אלה הם 90% אוסף של ציטוטים. לא ניתן להתחמק מהשאלה הסטנדרטית: האם ספרים כאלה בעלי תוכן מצומצם ושרירותי של ציטוטי מקורות בכלל נחוצים?
לדעתי, הם נחוצים מכמה סיבות. ראשית, הבחירה המודגשת של חומר מאוקיינוס הספרים, וככלל, מה"ים" המגוון העצום של ספר מסוים קשורה לאינדיבידואליות שלנו, עם היררכיה שונה של ערכים אנושיים. הספר "קהלת" נוצר מחוכמתו של שלמה המלך (שחי במאה ה-10 לפנה"ס). לכל אדם יש את השקפת חייו, והוא יכול אפילו לחבר "קהלת" משלו (מלשון קהילה, קיבוץ ואסיפה) על ידי היכרות עם החכמים, המורים והגיבורים האהובים עליו.
שנית, ספר כזה יכול להיחשב כתקציר מורחב או כביטויי מפתח של אוסף ספרים מסוים (כמה עמודים לכל ספר או מאמר מרובה עמודים, יחס 1:100), כך כאשר מתעניינים בשאלה מסויימת או אפילו ציטוט, הקורא תמיד יכול לפנות למקור.
ואפילו שלישית. הבנתי ש"תיקון בדמויות", בתיאוריה כמובן, לא בחשיבותו, תואם את ספרי הראיונות של ש' אלכסייביץ' (זכתה בפרס נובל). היא ראיינה אנשים אמיתיים, ואני הבאתי את הדמויות האהובות עליי מספרים, מאמרים ופרסומים באינטרנט. נפגשתי לעתים קרובות לפני 50 שנה עם מכ'ניקוב וסאלי, לפני 40 שנה עם גלפנד וצטלין, ולאחרונה עם סולונין.
נושא הספר קשור לבעיות הרגילות של היהודי ה"סובייטי" מהדור שלאחר המלחמה. שנות ה-90 פתחו אפשרויות חיים חדשות הן ברוסיה והן מחוצה לה. בהתאם, האידיאולוגיה השתנתה בהתבסס על העקרונות "הבריאים" המשתמרים של משפחה ועבודה. בני ואני, "צעד אחר צעד", חזרנו לתורה, ספר הספרים, ולמסורת אבותינו. מטבע הדברים, עם תפנית כזו והתחלת פרק חדש בחיי, אספתי את המידע הנחוץ לחיבור לשורשים שלי (ראה את תוכן הספר).
הגרסה האחרונה של "תיקון בדמויות" היא תלת-לשונית: רוסית, אנגלית ועברית, לפי המקורות המקוריים. הציטוטים משוכפלים ברוסית, אם המקור המקורי הוא בעברית או באנגלית. זה מכפיל את נפח הספר, אך בהתאם לכך מרחיב את מעגל החברים והקרובים לדיון בבעיות החיים. בנוסף, שמתי לב שכאשר אני בוחר וקורא בו-זמנית את אותו טקסט בשתיים או שלוש שפות, אני באופן טבעי בוחר מילים בקפידה רבה יותר.
לנוחות הקוראים, דפי הספר באנגלית מסומנים ב"דגל" ירוק (בצד שמאל, בתחתית העמוד), והדפים בעברית מסומנים בכחול.
אני חייב להתנצל על בורותי המעשית בעברית ועל אנגלית חלשה, אבל מתרגמים מכובדים, עזרו להסתכל על האנשים והאירועים בספות שונות (אוניברסלי יותר).
אני שמח שהספר הפך למשפחתי יותר, לא רק בגלל שהוא מדבר על משפחתי, אלא גם משום שהמחברים הם בני המשפחה. על כריכתו מופיעים ארבעה שמות אנשים שונים עם שם המשפחה "ברלין".
אשתי נדז'דה (תִקוָה), הבת יוליה והבן לייב (לאוניד) שתמיד מלווים אותי בכל שלבי התפתחותי. הם מייצגים את החלק הטוב ביותר שבי.
תודה לאל, אני ממשיך ללכת בגיל 80, על פי הרב סולובייצ'יק, לבדי, ובמקביל גם ב"קהילה" (משפחה מבורכת, קרובים וחברים).
נאחז בתפילה, בפעילות גופנית ובעבודה שגרתית (שיעורי בית, עם ספרים, לפעמים עם המכשירים שלי). בעזרת השם, עד הצעד האחרון (התנועה).
"לתת, לקבל ו(גם לפעמים) ליצור" (על פי הרב פנחס פולונסקי), להיפרד ולהישאר!